<h1>סמ"ק מצוריך סימן קע"ט</h1>
<h2>דף ד:</h2>
לישא את אנוסתו כדכתיב [דברים כ"ב] ולו תהיה לאשה תחת אשר עינה, פירוש אם אינה אסורה לו. וסתם שדה הוי אונס וסתם עיר הוי פיתוי, ומה בין אונס לפיתוי שהמאנס נושא על כרחו אפילו חגרת ואפילו סומא והמפתה אינו כונס אלא מרצונו, ומאנס משלם קנס עם הנשואין ומפתה כשלא יכנוס אבל כנסה כותב לה כתובה ודיו, ומאנס משלם צער ומפתה אינו משלם צער, ואינו חייב עד שתהא נערה בתולה אבל בוגרת או בעולה לא, וקטנה מבת ג' ויום אחד עד י"ג שנה וחצי יש לה קנס וקנס שוה לכל אדם, אבל בושת ופגם צריך אומד בית דין, בושת לפי המבייש והמתבייש, ופגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק לאיש אחר שעשה לו עבדו קורת רוח כמה היה נותן בה יותר אם הייתה בתולה יותר מאותה שבעולה. ויתומה יש לה קנסא), קנסה של יתומה לעצמה, אך אם יש לה אב הוי קנסה לאביה וגם בושת ופגם וצער. עשר בנות הן שאין להן קנס ואילו הן, הבוגרת, והמגורשת מן הנשואין, והאיילונית, והחרשת, והשוטה, והגיורת, והשבויה, והמשוחררת, והמשומדת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה שבאו שנים ואמרו שתבעה אותם לזנות, וחייבי כריתות, וחייבי מיתות בית דין, וכל השאר משלם קנס בכל מקום. ואין אדם משלם קנס בכל מקום בהודאת עצמו אלא על פי עדים אבל משלם הוא בושת ופגם על פיו, ותנן [כתובות כ"ט] אילו נערות פסולות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית, כדברי האומר [קידושין ע"ה] כותים גירי אמת הם, הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנשתחררו פחותין מבת ג' שנים ויום אחד, הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנידה אע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין, ואע"פ שעתה אין דנין דיני קנסות בדינינו הילכתא הכי דאי תפס לא מפקינן מיניה. א)0באנוסה דאי במפותה מחלה ליה מסתמא כיון דמדעתה עבד ופטור אך פירשה לו היתומה שאינה מוחלת לו מחייב אף במפותה וצ"ע בס"ג, עכ"ל ס"ק. הבא על אשה ובתה או אשה ואחותה דרך זנות הרי זה כמי שבא על שתי נשים נכריות שאין נעשות ערוה זו עם זו אלא בנישואין ולא בזנות וכן אם אנס אביו או בנו או אחי אביו אשה או פיתה אותה הרי זה מותרת לו וישאנה שלא נאמר אלא אשה ואין כאן אישות, עכ"ל המיימון [הלכות איסורי ביאה פ"ב הי"ב].
